כמה פעמים הרגשתם שאתם מדברים אל בן הזוג שלכם,

והוא לא ממש מצליח להבין את מה שרציתם באמת לבטא?

מדוע קשה לנו לעיתים לדבר עם בן או בת הזוג ואנו בוחרים אפילו לא להתחיל בשיחה?

האם גם אתם חשים לעיתים כעס, תסכול, עלבון, יאוש לאחר שיחה משותפת?

ננסה כאן להבין על מה יושבות הפגיעות שלנו בתקשורת הזוגית,

ומה יכול לתרום לשיפור המצב.

אנו מתישבים לשיחה זוגית, השיחה מתחילה להתגלגל, ואז באיזה שהוא שלב אנו חווים כעס או עלבון כתוצאה ממשפט שבן הזוג אמר לנו. הרגש שעלה בנו נובע מפרשנות שאנו הענקנו לדברי בן הזוג.

השלב הבא יכול להיות או הסתגרות ושתיקה (רועמת…) או הטחת האשמות זה בזה. שתי הבחירות הללו לא טובות.

ההסתגרות והשתיקה הן בעצם זמניות. גם אם כלפי חוץ נוותר, נאחוז בפלך השתיקה, נבליג מתוך רצון לסיים את הוויכוח, השיחה הזו לא יצרה בינינו חיבור וקירבה אלא יצרה לנו משקע בקשר, ואם תרצו זהו רעל במינון נמוך, שכאשר הוא חוזר על עצמו כמה וכמה פעמים, הרי שהאווירה בין בני הזוג נפגעת, החברות נעלמת, נולדת תחושה של בדידות בקשר, והאהבה בורחת דרך החלון…

גם האופציה השנייה של הבעת כעס בלתי נשלט והטחת האשמות הדדיות אחד כלפי השני אינה טובה. אולי הצלחנו להוציא את מה שבליבנו ולומר לבן הזוג כל מה שאנו חושבים עליו ומרגישים כלפיו, אך בוודאי שזה לא הירבה בינינו את האהבה ואת תחושת היחד.

אז מה עושים?

ראשית, עלינו להבין שבתקשורת קיימים שני עולמות שונים: עולם הפעולות החיצוניות ועולם הצרכים העמוקים.

לרוב, אנו מנהלים את השיחות ביננו בעולם הפעולות, ובאופן מפתיע מתעלמים לחלוטין מעולם הרגשות והצרכים העמוקים הפנימיים של כל אחד ואחת. צריך לזכור שמאחורי כל התנהגות חיצונית מסתתר רגש או צורך עמוק, אך במקום להעביר לבן הזוג את הצורך האמיתי שלנו, אנו מטיחים כלפיו האשמות חיצוניות.

מתחת לעולם הפעולות מסתתר עולם הצרכים העמוקים שלנו והוא מובע באמצעות הרגשות שאנו מרגישים ומשדרים לחוץ. בין הצרכים האלה ניתן למנות את הצורך בנראות, בהקשבה, באכפתיות, בתשומת לב, בקרבה, בשותפות ועוד.

לצורך הענין נביא כאן דוגמא נפוצה ודרכה ננסה להבין את התרחשות הדברים:

האישה מעוניינת לדבר עם בעלה, אך הוא עסוק כל כולו במחשב או באייפון.

האישה מטיחה לעברו: "אולי תפסיק כבר עם הטלפון?"

הבעל כועס ועונה לה בחזרה: "תעשי טובה, עזבי אותי"

האישה נפגעת עוד יותר על חוסר תשומת הלב, וזורקת עוד משפט: " כל מה שמעניין אותך זה רק העולם שלך!".

הבעל: "עזבי, לא תביני".

מה התרחש כאן בעצם?

האישה ניגשה לבעל לדבר איתו כי היא חיפשה את תשומת ליבו. קיים בתוכה צורך עמוק להיות  נראית ולא שקופה בבית, להרגיש שלבעלה אכפת ממנה, היא רוצה חיבור ושותפות עם בעלה. אולם במקום לפנות אליו בצורה שתבהיר לו את צרכיה העמוקים, היא פונה אליו בהאשמה על התנהלותו בעולם המעשים, שיעזוב את הטלפון.

הבעל מבחינתו מרגיש מותקף ומואשם ומפטיר לעברה: "עזבי אותי". התשובה הזו שלו היא קריטית לגבי האישה, שכן במקום לקרב אותה אליו, להתפנות אליה ולהענות לצורך האמיתי שלה ליחס מצידו, הוא דוחה אותה חזק יותר בשתי ידיו (שלא באשמתו).

השלב הבא הוא כמובן בלתי נמנע. האישה נפגעת מאוד, ומתוך הפגיעה והעלבון היא אומרת: "כל מה שמעניין אותך זה רק העולם שלך".  הבעל מבחינתו מרגיש צורך שרעייתו תבחין בדאגה שלו ובאחריות שלו לפרנסה, אך גם הוא לא טורח להסביר לה את המניעים האמיתיים להתנהגותו החיצונית, והוא בוחר לסיים את השיחה בנתק.

כביכול, אף אחד מהם לא אשם. לכל אחד מהם רצונות וצרכים עמוקים שבן הזוג לא מודע אליהם כלל. מה שבטוח הוא ששיחות המתנהלות במרחב הזה של עולם הפעולות יוצרות רק אי הבנה, תסכול, ריחוק נפשי, הרגשה של בדידות בקשר וקושי לנסות ולהיפגש שוב. הבעיה מתחילה כאן: אנו מאוד רוצים במילוי הצרכים העמוקים שלנו, אך אנו לא מבטאים אותם.

איך יוצרים הבנה אמיתית וחיבור בקשר הזוגי?

החיבור החזק בין בני הזוג מתרחש רק בעולם של הצרכים העמוקים. אם לא נדע ולא נבין את הצרכים האמיתיים של בן הזוג לא יווצר ביננו חיבור וקירבה, להפך, רק תעלה התנגדות מצד בן הזוג ויתפתחו רגשות שליליים.

איך בן הזוג יידע מה הצורך האמיתי שלי?

ראשית, עלינו לפתח שליטה בתגובות האוטומטיות שלנו ולא להגיב מתוך הרגשות החוצה. כלומר: אם יש בי כעס, מיד אני מתפרץ בהאשמות כלפי אישתי, ולהפך. בטרם אגיב, אשאל את עצמי: מה מפריע לי בהתנהגות החיצונית של בן הזוג, ועל איזה צורך עמוק שלי זה יושב? איזה צורך פנימי שלי לא ממולא כאן שאני מרגיש כעס/ פגיעה וכד'?

לאחר שיצרנו בהירות פנימית וחיבור לפנימיות שלנו, עלינו להשתחרר מהאמונה המגבילה שבן הזוג שלנו ניחן ברוח הקודש, והוא יודע לבד את הצרכים הפנימיים שלנו. עלינו לשתף את בן הזוג בצורך האמיתי שלנו לא באופן שהוא ירגיש שהוא לא בסדר והוא אשם, אלא באופן שהוא יצליח באמת לשמוע את עומק נפשינו וליבנו ולהיות שם בשבילנו.

הקסם הזה קורה ע"י שימוש באמפתיה, הגורם הראשון לחיבור בין בני אדם.

אמפתיה זה לשמוע את התדר שמאחורי המילים החיצוניות. אמפתיה זה להקשיב באמת.  אמפתיה זה לתת מקום לרגשות שחווה בן הזוג בלי שיפוטיות ובלי להתווכח. אמפתיה זה להשקיט את הקול הפנימי שכבר מכין את התשובה לבן הזוג. לגלות אמפתיה אין הכוונה לתת עצות אלא רק להקשיב לקול הפנימי, לפתח שתיקה אקטיבית, שתיקה של הקשבה כנה והכלה. רק לאחר מכן יש מקום גם למילים תומכות ומעודדות.

אין ספק, זוהי מלאכה שיש ללומדה, אך היא שווה כל מאמץ.

נסו והיווכחו. בהצלחה!

 

 

 

לתיאום חופה עם הרב עקיבא, רב מזמר לחופה, צלצלו: 050-4680100

 

לדף הראשי – רב מזמר ל חתונה יהודית