בחירת טבעת נישואין

ענידת הטבעת על אצבע האישה עומדת במרכז אירוע החתונה.

אקט זה הוא הוא מעשה הקידושין שיוצר את הזיקה בין בני הזוג, וקובע את מעמד האישה כמאורסת ואסורה על כל העולם. לכן חייבת הטבעת להיות קנויה מכספו של החתן, שאם לא כן – אין הקידושין תופסים.

 מעיקר  הדין, אפשר לקדש  בכל שווה – כסף,  אך נהגו לקדש בטבעת,  וכמה טעמים לדבר:

יש הרואים בטבעת סמל למעגל או לחלופין סמל להיותו של  הזוג טבעת בשרשרת  הדורות של עם ישראל.

 יש המסבירים ,שהטבעת דומה לאות ס' שמרמזת על כך שה' סומך לכל הנופלים, היינו שיסמכו הזוג אחד על השני ואיש את רעותו.

 סיבה נוספת שהטבעת היא דבר המשמש לחבר שני דברים לאחד, כמו שמצינו במשכן שלכל  שני  קרשים הייתה טבעת מלמעלה לחברם יחד, וכן טבעת החושן והאפוד.

נתינת הטבעת במקורות מרמזת על האצלת סמכות. כך גם הבעל מרמז לאשתו במעשה הקידושין תחת החופה שהיא מקנה עצמה לו,  והרי הוא מפקיד בידיה את כל קנייניו הרוחניים והגשמיים.

 מבחינה רעיונית ניתן להסביר,  שהטקס נעשה בטבעת פשוטה כביטוי לעומק  הקשר שהוא ללא מניעים חיצוניים.  קידושין בטבעת עדיפים כיוון שחפץ הקידושין יכול להישאר על ידה למזכרת עולם.

הלכתית, חייבת  הטבעת לשמור על ערך אחיד ושווה לכל נפש.  כלומר: יש להקפיד שבטבעת לא יהיו אבני חן, יהלומים וכד' .

טעם הדבר – שלא תחשוב הכלה על שווי שהוא הרבה מעבר למציאות,  וכן כרמז לפסוק: "והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר".

המקובל הוא לקנות טבעת ממתכת אחת,  אולם היום חלק מהטבעות נעשות ממתכות מעורבות ואין בכך פגם.

לתיאום חופה וקידושין עם הרב עקיבא, התקשרו: 050-4680100

נתינת טבעת נישואין במעמד חופה וקידושין

נתינת הטבעת במעמד החופה

 

לדף הראשי – רב מזמר ל חופה וקידושין

 

מה מיוחד בחופה שעורך הרב עקיבא?

הרב מחויב לעריכת חופה כהלכה הסגנון נקבע לפי דרישת הזוג בתיאום מראש: שילוב שירה, ברכות בנוסח העדה (ספרדי, אשכנזי, תימני ), דברי פתיחה וכו'.

 

                   מה תקבלו בסגירת החופה עם הרב עקיבא?

  •    התחייבות לחופה אחת בערב

  •    פגישה מקדימה לתיאום ציפיות

  •    ליווי צמוד עד החופה ולאחריה בכל שאלה ועניין

  •    שי ייחודי לכלה בעיצוב מרהיב!

  •    קובץ חינמי בנושא בניית זוגיות מנצחת ישירות לתיבת המייל שלכם.

לבחור באור

 

כולם מתמודדים עם בעיות בתחומי החיים השונים: פרנסה ובניית קריירה, חינוך ילדים, קשיים עם בן הזוג, עם המשפחה המורחבת, לעיתים בתחום הבריאות וכד'.

יש מאורעות בחיים שאנו לא בוחרים בהם כמו לדוגמא: הסתלקות של אדם קרוב. כאן בוודאי שאנו לא בחרנו ואולי גם לא רצינו, אבל זה מסוג הדברים שהם מעבר להשגותינו ומעבר לבחירות שלנו. הבחירה שכן ניתנת לנו היא איך לקבל את הדברים ואיך להתמודד איתם (או להתמוטט איתם).

יש דברים אחרים שאנחנו בהחלט בחרנו להביא אל חיינו, ומה יותר רלוונטי מאשר בחירת בן או בת הזוג, השותף של חיינו. כל אחד מאתנו בחר את בן הזוג שלו ע"פ השאיפות, הרצונות המשותפים, ההנאה מהקשר, התקשורת הזורמת, המראה החיצוני ועוד כהנה וכהנה, כל אחד על פי אמות המידה שלו.

השורה התחתונה היא שאף אחד לא הכריח אותנו להתחתן עם בן הזוג שלנו.

משום מה לאחר שעוברים את תקופת ההסתגלות אחד לשני, לאחר שמתפקחים קצת מההתאהבות ומהסחרור של לפני החתונה, ואולי גם לאחר כמה אי הבנות ואכזבות קטנות, הרבה מוצאים את עצמם שואלים "וואהו, אולי קרתה כאן טעות? אולי התחתנתי עם האדם הלא נכון? בטוח אי שם מחכה לי עדיין האביר על הסוס הלבן…"

כאן בדיוק מגיעה שאלת הבחירה שלנו.

איך אנו מסתכלים נכון על הדברים?

איך אנו בוחרים לקבל את השוני שהתגלה ביננו?

איך אנו בוחרים לקבל את הנקודה המסויימת באישיות של בן הזוג, שבה לא הבחנו לפני הנישואין?

האם אנו נופלים למחשבות שליליות שאכן קרתה כאן טעות או שאנו בוחרים לכבד ולייקר את היקר לנו מכל?

מובא בשם החזון איש, אחד מגדולי ישראל, שכאשר זוג מגיע למעמד של הכניסה תחת החופה הרי ש"נודע כי זהו מזלה". כל השאלות, ההתלבטויות, הבירורים וההתייעצויות – מקומם יפה לפני הכניסה לחופה. אולם מרגע שצלחנו את הדרך אל החופה לאחר כל אלה, ובחרנו מתוך בחירה אישית ומודעת בבן הזוג  – הרי שנודע כי זהו מזלינו. אין כאן שום טעות.

מסופר במדרש (ויקרא רבא) על מטרוניתא אחת (גברת נכבדה) שבאה לפני ר' יוסי בר חלפתא      ושאלה אותו: מה עושה הקב"ה מאז שברא את העולם? ענה לה ר' יוסי שה' יושב ומזווג זיווגים. צחקה אותה מטרוניתא ושאלה: מה כל כך בעיה לזווג זיווגים? חזרה לארמונה ולקחה באותו יום אלף עבדים ושפחות, העמידה אותם בשורות וזיווגה ביניהם. למחרת באו אותם עבדים ושפחות אליה, וכל אחד מהם פצוע במקום אחר: אחד פצוע ראש, אחד פצוע רגל, אחד חבול בעינו וכו'… ואז באה אותה גברת נכבדה לרב והודתה שאכן מלאכה לא פשוטה היא השדכנות. מכאן למדנו שקשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף…

אם כבר עברנו את קריעת הים סוף שלנו, אז העצה שלנו היא לבחור באור. לבחור לראות את הטוב שבבן הזוג ולא את הרע. להתמקד בטוב ובחצי הכוס המלאה. לבחור לקבל את השני על כל המכלול שבו – מעלותיו וחסרונותיו, שגם הם עשויים להתברר ברבות הימים והשנים כמשלימים אותנו בדיוק.

ומובטח לנו במדרש (בראשית רבא ס"ח) על הפסוק בתהילים: "אלוהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות", דרשו חז"ל: "בבכי ושירות – מאן דבעי (מי שרוצה) – אומר שירה. מאן דלא בעי (מי שאינו רוצה) – בכי".

מי שבוחר לראות את הטוב שבבן הזוג, מי שבוחר כל בוקר לשמוע את הבת קול המכרזת ואומרת "בת פלוני לפלוני", הרי שהוא יזכה להרבה שירות והרבה ברכות משמים…

נקודה למחשבה.

לתיאום חופה עם הרב עקיבא, רב מזמר לחופה,

התקשרו: 050-4680100

 

לדף הראשי – רב לחתונה