בלוג
כל מה שרצית לדעת על צהבת יילודים ודחיית ברית מילה
מאמר רפואי – הלכתי
מאת: הרב עופר עקיבא | מוהל מוסמך
נדמה כי אין נושא המעסיק הורים בשבוע שלאחר לידת בן כמו הנושא של צהבת יילודים. זאת לאור העובדה שצהבת הניכרת בעור מופיעה בכ-60% מהתינוקות הבשלים, ובכ – 80% מהפגים (= גיל עוברי מתחת ל – 37 שבועות הריון). במקרים רבים ההורים הנבוכים לא יודעים ממש עד הרגע האחרון אם תתקיים הברית במועדה או לא, ופעמים רבות נגרמת עגמת נפש להורים ולמוזמנים עם ההודעה על ביטול ברית המילה בעקבות צהבת התינוק.
מהי צהבת יילודים וממה היא נגרמת?
יש להבדיל בין שני סוגים של צהבת יילודים. הראשונה מוגדרת "צהבת יילודים פיזיולוגית" והשנייה – "צהבת יילודים פתולוגית". הבחנה זו של סוג הצהבת חשובה הן מבחינה רפואית ודרכי הטיפול בה, והן מבחינה הלכתית ביחס לקביעת מועד הברית.
צהבת יילודים פיזיולוגית מופיעה בדרך כלל ביום השני או השלישי לאחר הלידה ומאופיינת בגוון צהוב של העור, המשקף רמות מוגברות בדם של הפיגמנט בילירובין. צהבת זו אינה זיהומית ואינה מדבקת, והיא מצריכה טיפול כאשר היא מופיעה ברמות גבוהות. לעומת זאת, צהבת פתולוגית מופיעה כבר ב – 24 שעות הראשונות ללידה, והיא עשויה להצריך טיפול החל מטיפול באור ועד כדי החלפת דמו של התינוק.
מהו בילירובין וכיצד הוא נוצר?
בילירובין הוא תוצר הפירוק של הכדוריות האדומות בדם.
תינוקות בריאים נולדים עם כמות כדוריות דם גדולה יחסית לילדים או למבוגרים. הכדוריות האלה מתפרקות באופן נורמלי, ואחד מתוצרי הפירוק שלהם הוא הבילירובין. הבילירובין מסולק מהגוף על ידי הכבד. לכל אחד מאתנו ישנה רמה מסוימת של בילירובין בדם, אולם רמתו נמוכה בגלל פעילות טובה של הכבד. אצל תינוק, שזה עתה נולד, הכבד עדיין אינו מפותח מספיק, ובנוסף לכך כמות גדולה של כדוריות דם אדומות, שעוברות פירוק, מייצרות כמות גדולה של בילירובין. השילוב של שני הדברים יחד גורם לעומס בילירובין בדם (שצבעו, אגב, צהוב).
מאחר ורמת הבילירובין בשבוע הראשון של החיים היא מאוד דינמית, נהוג להעריך אותה לפי שעות החיים של התינוק. לשם כך נוצרו עקומות המכונות "עקומות בוטני" ע"ש מחברן. ע"פ העקומות הללו ניתן לבחון את אותה רמת בילירובין, שפעם היא פתולוגית ופעם היא פיזיולוגית לחלוטין, וזאת כאמור בהתאם לשעות חייו של התינוק. לדוגמא: רמת בילירובין של 12 מ"ג בתינוק בן 3 ימים אינה מדאיגה כלל, אבל אותה רמת בילירובין בדיוק בשעה 12 לחיים תחשב דורשת טיפול.
כיצד נבדקת רמת הבילירובין בדמו של התינוק?
התינוקות נבדקים במחלקה פעמיים ביממה בעזרת מכשיר מיוחד המעריך את רמת הצהבת. במידה והערך המתקבל הינו גבוה, רמת הבילירובין המדוייקת נבדקת באמצעות בדיקת דם פשוטה, הנלקחת מעקב רגלו של התינוק. לפני שלוקחים את דגימת הדם, מקבל התינוק לפיו כמה טיפות של מי סוכר התורמים להפחתת הכאב.
איך יודעים שהתינוק סובל מצהבת יילודים?
עורו של התינוק נראה צהוב. הצהבת מתחילה לרוב בפנים, ועם עליית ערכי הבילירובין מתקדמת לחזה, לבטן, לידיים ולרגליים. אפילו לחמיות העיניים (החלק הלבן) הופכות צהובות. אצל תינוקות בעלי עור כהה קשה יותר להבחין בצהבת.
איך מטפלים בצהבת יילודים?
אצל חלק מהתינוקות מגיעים ערכי הבילירובין לרמה המצריכה טיפול באור בעל אורך גל מיוחד. טיפול זה מכונה "פוטותרפיה". האור הזה מפרק את הבילירובין בעורו של התינוק לתוצרים לא מזיקים, ואלה מופרשים מהגוף בצואה. ההחלטה על הטיפול תלויה בגיל התינוק (שנמדד בשעות) ובנוכחות גורמי הסיכון (להלן). הטיפול נעשה כאשר התינוק שוכב עירום תחת האור, ועיניו מכוסות בעזרת מסכה מיוחדת. המעקב אחרי רמות הבילירובין ייעשה לעתים קרובות יותר, עד שרואים מגמת ירידה בערכים.
כאשר הבילירובין מגיע לערכים נמוכים במידה מספקת, יופסק הטיפול באור, והמעקב יימשך כדי לוודא שאין עלייה חוזרת ברמתו. הטיפול באור הוא יעיל בדרך כלל. במקרים בודדים יש צורך בטיפול נוסף כמו מתן נוגדים (נגד נוגדני האם) או החלפת דם.
איך יודעים להבחין בין צהבת פיזיולוגית לצהבת פתולוגית?
רב הצהבת ביילוד מוגדרת כמצב טבעי או פיזיולוגי, בתנאים הבאים:
התינוק אינו פג, כלומר נולד בשבוע 37 ומעלה, אין עדות למחלה חריפה, רמת הבילירובין אינה עולה על האחוזון ה- 95% בעקומות של בוטני, הצהבת לא התחילה ב-24 השעות הראשונות לחייו וקצב עליית הבילירובין הוא פחות מ- 1 מ"ג לשעה.
אם לא מתקיימים התנאים הללו, ורמת הבילירובין עולה על האחוזון ה- 75% ובוודאי על האחוזון ה- 95%, הרופאים יעריכו תינוק זה באשר לנוכחות גורמי סיכון ואפשרות לטיפול באור.
במילים אחרות, תינוקות בעלי סיכון להיכלל בקבוצה של צהבת פתולוגית הם אלה אשר נולדו מתחת לשבוע 37 להריון, צהבת שהתחילה ביממה הראשונה לחיים ורמתה מעל האחוזון ה- 75%, ואשר קצב עליית הבילירובין מעל 1 מ"ג לשעה. בנוסף לכך, קיימים גורמים נוספים לצהבת פתולוגית במקרים הבאים:
אי התאמה בין סוג דם האם לסוג הדם של התינוק (תינוקות אשר סוג דם אמם הוא O וסוג דמם הוא A או B). במצב זה מערכת החיסון האימהית מייצרת נוגדנים נגד אנטיגנים הנמצאים בכדוריות הדם של היילוד. הנוגדנים הללו מסוגלים לגרום להרס מסיבי של כדוריות האדומות של היילוד, מהלך המשחרר כמות גדולה של בילירובין בקצב מוגבר ומסתיים בעליה מהירה של בילירובין, אשר עשויה לסכן את התינוק.
חוסר באנזים G6PD, הידוע גם כרגישות לפול, בעיקר בקרב חלק מבני עדות המזרח.
דימומים תת-עוריים (לדוגמא בעקבות לידות מכשירניות)
מחלות כבד
יילוד שסוג הדם של אמו – Rh ולא קיבלה Anti D במהלך ההיריון או בהריונות קודמים.